1מסרה ואדם ט׳. וא״דם אין לעבוד את האדמה. ישעיהו מ״ה:י״ב אנכי עשיתי ארץ וא״דם עליה בראתי שם י״ג אוקיר אנוש מפז וא״דם מכתם אופיר. תהילים מ״ט:כ״א וא״דם ביקר ולא יבין. קדמאה: איוב ל״ד:ט״ו יגוע כל בשר יחד וא״דם על עפר ישוב. משלי ג׳:י״ג אשרי אדם מצא חכמה וא״דם יפיק תבונה. שם כ׳ וא״דם מה יבין דרכו. שם ג׳ ומצא חן ושכל טוב בעיני אלהים וא״דם. קהלת ט׳:ט״ו וא״דם לא זכר את המסכן ההוא. וסימנים בתרגום יפלחון בעובדיהון אינשין יקירין ויתובון בסוכלתנו באורחיהון וישכחון שיזבותא. פי׳ לפי שהאדם לא נברא לתכלית אחר אלא לעבוד ה׳ ולקיים תורתו ולהבין פעולותיו. וז״ש וכל שיח השדה. רמז שהשיחה הראשונה שישתדל האדם לדעת ולהבין הוא שם שדי שמשדד המערכות וכשישיג זה לדעת ולהבין שם בן ע״ב. וז״ש וכל שיח שום שיחה אין בשם שדי שעולה השדה עדיין אין בארץ. מכ״ש עשב השדה שם ע״ב עשב כאומרו וכל שיח שדי עדיין אין בארץ. מכ״ש עשב השדה העולה ממדרגת השדה ולמעלה עדיין לא צמח האדם שיהיה ראוי לעלות במעלות החכמה. כי לא המטיר ה׳ אלהים וגו׳ שפע נבואתו ואדם הראשון לא רצה ללכת בדרכי הש״י כי אם לעבוד את האדמה וז״ש ואדם אין לעבוד את האדמה שלא בראו הקב״ה אלא לעבוד את בוראו ולהיותו כאלהים לדעת טוב כאומרו אני אמרתי אלהים אתם וגו׳. וז״ש אנכי עשיתי ארץ ואדם עליה בראתי להיותו מכיר מעלתו ית׳ וחכמתו. שמי שישיג מעלה זו הוא יותר גדול ממלאכי השרת. כשרז״ל חולין צ״א גדולים צדיקים ממלאכי השרת שישראל אומרים שירה בכל עת וגו׳. וז״ש אוקיר אנוש מפז שהמלאכים נקראים פז ור״ל אוקיר אנוש שהוא משה מפז שהם מלאכי השרת. ואדם שהוא אברהם אבינו מכתם אופיר. אמנם ההולך בדרכי אדם הראשון שגרם מיתה לעולם שנאמר יגוע כל בשר יחד ואדם על עפר ישוב. כי לא יקרא אדם כי אם בהמה וז״ש ואדם ביקר בל יבין נמשל כבהמות נדמו. ולזה צריך האדם לילך בדרכיו ית׳ ולדרוש ולחקור בחכמה וז״ש אשרי אדם מצא חכמה. ולא לבד בה יהיה מאושר אלא ג״כ במעשים טובים כי יפה תורה עם דרך ארץ. וז״ש ואדם מה יבין דרכו. וכאשר יהיה חכם בעל מעשים טובים שהוא דרך תפארת לעושיה. אז נמצא חן ושכל טוב וגו׳. ולזה ראוי לאדם להשליט עליו יצה״ט ולהכניע יצה״ר. לא כאדם הראשון שהלך אחר היצה״ר. וז״ש ואדם לא זכר את המסכן שהוא היצה״ט וחייב מיתה לעצמו וזולתו. אלא צריך למאוס ברע ולבחור בטוב. ובזה תזכה לחזות בנועם ה׳ וז״ש הסימן יפלחון וגו׳ שראוי לטובים ולישרים לעבוד את האל ית׳ במעשה ידיכם. ואם יטמאו ישובו בתשובה שלימה בשכל טוב. וימצאו מנוח לנפשם. והנשמה תדושן בג״ע:
